משנת ארץ ישראל על משנה מנחות ו׳:א׳

1 לפי כתב-יד קופמן

2 אילו מנחות ניקמצות – הקומץ מוקטר למזבח, ושיריהן – גוף המנחה שלא נקמצה. ביטוי זה מעיד על מרכזיות הקמיצה. מבחינה הלכתית היא העיקר וכל השאר הם שיריים, לעומת זאת מבחינתם של האוכלים השיריים הם העיקר. עם זאת, הביטוי הוא נגזרת מהמינוח המקראי המכנה מרכיב עיקרי זה "והנותרת מן המנחה" להלן. "שיריים" מצטרף, אפוא, לרשימת המונחים המקראיים כגון מנחת קנאות, ובמבוא דנו בכל אלה. לכהנים – הפסוק המקראי על מנחת חוטא הוא "וכל מנחה בלולה בשמן וחרבה לכל בני אהרן תהיה איש כאחיו" ויקרא ז י, והפסוק על מנחה רגילה סולת ומרחשת הוא "והנותרת מן המנחה לאהרן ולבניו קדש קדשים מאשי ה' " ויקרא ב ג; ב י; ו ט.

3 מנחת הסלת והמחבת והמרחשת והחלות והרקיקין – חלות ורקיקים באים כמנחה רגילה, אלא שזו אינה מנחת סולת אלא מנחת תנור. למרות ריבוי הדוגמאות המדובר במנחה הרגילה לסוגיה השונים. ומנחת גוים ומנחת נשים – מנחת גוי היא מנחה רגילה, אלא שנשלחה על ידי הגוי, ומנחת אישה על ידי אישה לעיל פ"ה מ"ה. ומנחת העומר – הפרט שמנחת העומר נאכלת איננו במקרא, ונמצא גם אצל יוספוס קד', ג 251. ומנחת חוטא – הדבר אמור במפורש במקרא כמו שציטטנו לעיל ויקרא ז י, ומנחת קנאות – גם פרט זה איננו במקרא, אבל גם יוספוס אומר שמנחת סוטה שייריה לכוהנים קד', ג 270. כל יתר המנחות שייריהן עולים על המזבח להלן מ"ב, ונדון בכך להלן. להלכות בדבר מנחת העומר ומנחת קנאות אין רמז במקרא. הבבלי מציע דרשה עב ע"ב, ואף בירושלמי מתנהל דיון על הנושא אגב דיון בקרבן הסוטה: "רבי בא בר ממל ורבי שמעון בר רב יצחק הוון יתיבין, רבי בא בר ממל בעא קומי רבי שמואל בר רב יצחק. מנחת העומר מניין ששיריה נאכלין? אמר ליה ולא כן אמר רבי יוחנן בשם רבי ישמעאל 'מנחת' 'מנחת', מה מנחת שנאמרה להלן מן השעורין, אף כאן מן השעורין. מה מנחת סוטה שיריה נאכלין, אף מנחת העומר שיריה נאכלין. אמר רבי עקיבה מן דקיימין, קם רבי בא בר ממל עם רבי ירמיה, אמר ליה חמית היך אפרחי הדין דידך. מנחת סוטה עצמה מניין ששיריה נאכלין" ירו', סוטה פ"ג ה"א, יח ע"ג. מנחת העומר נלמדת ממנחת סוטה, שתיהן בשעורים ושתיהן נאכלות. על כך מקשה רבי אבא בר ממל או רבי ירמיה מניין שמנחת סוטה נאכלת, זו אפוא גזרה שווה קשה, שהפרט המלמד לא נאמר במפורש. אמנם התלמוד מוצא לכך דרשה, אך אין היא מספיקה כבסיס לגזרה שווה. אפשר שלפנינו סיפור תנאי במקורו, שכן אמוראים מיעטו לדרוש הלכות בגזרה שווה, אבל יש כאן גם, ללא ספק, תיאור של מעמד לימוד אמוראי.

4 רבי שמעון אומר מנחת חוטא שלכהנים נקמצת הקומץ קרב לעצמו והשיריים קריבין לעצמן – גם הוא מסכים שמנחתו של כוהן עולה למזבח כליל, כמו שנראה במשנה הבאה, אבל במנחת חוטא של כוהן הקומץ מוקטר לעצמו, והשיריים לעצמם. אין לכך נימוק. דברי רבי שמעון שייכים למשנה הבאה, אבל העורך לא רצה לפגוע באחידות הסגנונית של שתי המשניות א-ב שהן גוש ספרותי מלוכד.

5 רוב הרשימה מבוסס, כאמור, על פסוקי המקרא ומיעוטה חידוש של התורה שבעל פה. יש להניח כי דברי חכמים משקפים מסורת מימי הבית השני לכל המאוחר, אך קשה לקבוע מתי ייסדו את המסורת.